נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ערנדס ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב להשבת תגמולי ביטוח רכב בסכום של 89,300 ₪ .

הרקע לתביעה וההליכים העיקרים בתיק;

בתיק זה התנהלה ישיבת הוכחות ביום 6/2/14 , במסגרתה העיד מטעם נתבעת 2 מר פאדילה מסעוד שהינו מנהל "מגרש המוביל בע"מ". לאחר שמיעת עדותו וחקירתו, הודיעו ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת 2 , כי הגיעו להסכמה לפיה, התביעה תידחה ללא צו להוצאות.

בנסיבות אלו, הנני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות.

כמו כן, ב"כ הצדדים הסכימו שלא לחקור את נהג התובעת וכנגד נתבע 1 ניתן פס"ד בהעדר הגנה.

אשר על כן, פסק הדין מתייחס למערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 3 בלבד.

התובעת הגישה תביעה כספית בסך של 89,300 ₪ כנגד הנתבעת 3, בהתאם לתנאי הפוליסה אשר הונפקה ע"י הנתבעת 3 לנתבעת 2, כנגד נזק לצד ג' – התובעת.

ביום 26.9.10 גרם הנתבע 1 לתאונת דרכים, בעת שכלי רכבו של המבוטח מטעם התובעת עמד בחניה כדין, מסיבה שאינה ידועה לבעלים של כלי הרכב, פגע הנתבע 1 שנהג בכלי הרכב הפוגע בחלקו האחורי ותוך כדי כך הדף אותו על המדרכה והסב לו נזקים כבדים במספר מוקדים ( להלן ייקרא:

"האירוע/ התאונה" ).

במועד האירוע, פגע הנתבע 1 במספר כלי רכב ואף הוגש כנגדו כתב אישום.

גדר המחלוקת;

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות קרות האירוע, כמו גם לנזקים שנגרמו לכלי רכבו של מבוטח התובעת, המחלוקת היחידה ביחס אליה ביהמ"ש צריך להכריע, הינה שאלת פקיעת הפוליסה וקיומו של חריג בפוליסה, המוביל למסקנה, לפיה גם אם קיימת פוליסה, הרי שאין כיסוי ביטוחי.

טענת העדר כיסוי ביטוחי

לטענת הנתבעת 3 , פוליסת הביטוח שהוצאה על ידה לטובת מי מטעם הנתבעת 2, הגבילה את תוקף הפוליסה בכך שהנהג יהיה מעל גיל 21 ובוותק של שנתיים רישיון לכל הפחות.

לטענת ב"כ הנתבעת 3, שעה שהוגשה תעודת עובד ציבור מטעם משרד הרישוי, לפיה רישיון הנהיגה של הנתבע 1 הוצא לראשונה בדרגתB פרטי מסחרי עד 3.5 טון, בתאריך 5.8.10, קרי חודש וחצי לפני אירוע התאונה, לא עמד המבוטח בתנאי הפוליסה והנתבעת 3 פטורה מלשלם על פי הפוליסה, בהעדר כיסוי ביטוחי.

ב"כ הנתבעת 3 טען בסיכומיו, כי אין חולק ביחס לכך שהנתבעת 2 קיבלה את הפוליסה לידיה ואין היא יכולה להישמע כעת בטענה, שלא קראה את המסמך ולכל היותר, מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

ב"כ התובעת טען, כי הנתבעת 3 לא הציגה את טופס ההצעה או כל טופס אחר שאפשר לייחד אותו ספציפית לפוליסה של הרכב שלפנינו ואף אין כל דרך לדעת כיצד בוצע מהלך החיתום של הפוליסה, בעוד שמנגד יש לנו רק את עדותו של מבוטח הנתבעת 3, שעדותו הייתה אמינה ובהינתן שהנתבעת 3 לא הציגה את ההצעה לביטוח או את הדרך לעריכת הביטוח, הרי שהדבר יפעל לרעת המבטחת ועליה נטל גבוה יותר להוכיח, כי המבוטח ידע על החריג ועל כל המגבלות בפוליסה.

כל זאת מעבר לכך שיש לקחת בחשבון את עצם הפעילות של המבוטח, סחר בכלי רכב ואין כל הגיון כלכלי להגביל את הנהיגה ברכב, דבר שדווקא פוגע בעסקה של הנתבעת 2.

לטענת ב"כ התובעת, מבוטח הנתבעת העיד שיש ברשותו צי של מאות כלי רכב במגרש, שזה לא הביטוח הראשון שהוא מבצע באמצעות אותו סוכן ביטוח, שמודע לאופי הפעילות של נתבעת 2 ולכן מגבלת הגיל לא הייתה אמורה לחול בשום פוליסה שהוצאה לבקשת הנתבעת 2.